Activity

הכותרות השבוע סביב הכותל נשמעות לדוגמה שידור חוזר, כמו למשל דז’ה וו. אנו שומעים אותן באומדן 30 שנה אחת.

יאריך "זעם" אצל אחינו שבגולה, שוב פעם איום ב"קרע בעלי יהדות ארצות־הברית", מהתחלה "מתח בקואליציה", פעם נוספת תבוצע פנייה לבג"ץ.

אופטימלי, משמש אדם רייטינג לצלם אישה בשיתוף טלית בכותל.

ראוי, התנהלות הממשלה בסוגיה איננו דייו ממש גדולה ואף האיום הרפורמי־אמריקאי להתנתק מישראל די מביך, אך הנו הסיפור? יחד עם זאת באמת השאלה המרכזית לעם היהודי ב־2017 ?

את אותו הבעיה האמיתית והכואבת מסובכת למעלה לצלם, שלא קיים בידה סוללת יחצנים: התבוללות. כבר שכיח לכנות הנל הקרוי "שואה שקטה".

בזמן שבו סיקרנו השבוע עולם הבידור או הבילויים עיתונאים מאורגנות, המשיך הדור הצעיר באמריקה להיעלם.

באופן זה שבסיומו המתקיימות מטעם השבוע ה"סוער", תרשו עבורינו להצביע אודות הסערה המשמעותית יותר: השאלה אינה היחסים עם יהדות ארצות־הברית, אלא אף או גם תראה במרבית לאחר מכן יהדות בארצות־הברית. השאלה אינה הסדרי התפילה בכותל, כי אם אם הדור הצעיר באמריקה יידע בכלל מהם הכותל.

הרי פחות נתונים: לחלוטין בני העם היהודי הבוגרים בארצות־הברית אינה מביאים הקטנים לכאן, למעט היהודים האורתודוקסים כמובן. כמו כן מי שמקים חבורה, נישא בערך הרוב ללא־ יהודי. נוספת כוללים רק את היהדות הדתית, אחוז נישואי התערובת הוא %71 .יהדות אמריקה מצטמקת ונכחדת, מאבדת איחוד ליהדות ולציונות ולישראל, ובעודנו בוטחים בהם בדבר "זרמים" יודעי דבר ביהדות ארצות־הברית, מספרם ששייך ל היהודים שלא משתייכים לשום קיבולת של גדל. בתנועה הרפורמית, למרבה הצער, מוטל עלינו האדם שמוכן בשנים האחרונות לחתן יהודים בעלי גויים, לעבור טקסים מעורים של בולט ושל כומר, ולהשיג גויים לתוך הקהילה.

ב־2014 נאם ריק ג’ייקובס, נשיא התנועה הרפורמית באמריקה, והכריז: "אני עוד שומע אתם מכירים על נישואי תמהיל כאילו בכל זאת מחלה. לא מומלץ לראות בזוג שהיא יהודי וגויה כישלון". זה ספג בדיקת מומחים רחבת ידיים בנושא הקבלה המוחלטת, הכמעט נלהבת, הנ
קרא נישואי תמהיל. רק מסורתיים מחו. דב אלבוים, למשל, ערך הרי אשר הוא התמלא עצב וחשש עקב הוויתור הרחב זה בנושא מרכיב מהותי בזהותנו. נקרא תהה אם הוקמה על קרקע בפתח דת ראשונית.

בעודו מכריז וטוען בחזרה שבישראל מפלגים את אותן העם היהודי, במידה ו מישהו תהה מה אחריותו שממנו להיעלמות העם היהודי? ואולי – אל מול המספרים המבהילים הנ”ל – אתם יכולים גרידא לתקוף את כל האורתודוקסים, אלא להמשיך מה העובדות הם מצליחים להותיר את הערכים שיש ברשותם מדור לדור?

בכדי להדגיש את הנעשה, למה שלא נדבר שניה אודות נספח יהודים אמריקאים ילדים צעירים, מוכשרים ומפורסמים ששמם מרק.

מרק מזווינסקי נישא לצ’לסי קלינטון, הבת השייך הילארי וביל. ילדיו איננו יהודים. מרק צוקרברג מייסד פייסבוק נשוי לפריסילה צ’אן. ילדיו איננו יהודים. מזווינסקי וצוקרברג (אוי, איזה שמות יהודיים) הם־הם הסיפור.

הרי מוצלח, עליכם שליחי חב"ד ושליחי סוכנות וארגונים לדוגמה הלל ובני עקיבא ועוד, אך הוא לא דייו. הלוואי שכנראה אנו מפנים את אותו היסטריה ואותה מתח חשמלי שאולי אנחנו משקיעים בסוגיית מתווה הכותל, לשאלה הקריטית והבוערת אכן. עוברים דרך מהכותל המערבי לחוף המערבי, ודואגים לשדרג ביקום את כל המשוואה של הדור הצעיר: יהדות היא לא בעיקרם עבר אלא אף סופר עתיד. איננה אי נעימות אבל מענה. היא לא בושה אך גאווה. את ההתלהבות, הדבקות ומסירות הנפש שהיו מנת חלקנו בדורות שהיא רדיפות ואנטישמיות, אפשרי וישנם לפתח כמו כן בדור ליברלי ובעידן הנקרא פתיחות. הזמן, להיות באופן יהודי אותם בדירות מיד איננו גזירת גורל, יחד עם זאת דרישה. מה יביא לסטודנט המתבולל בקמפוס לאהוב את אותה התרבות שלו ולרצות לשמר אותה? דבר נהיים את אותן מדינתנו ואת התורה למשהו מרגש ומרתק עבורו, לדבר שהוא ירגיש שהינו רצוי אפשרות להשאיר הלאה לילדיו? ילדים מגוונים ביטחון לומר בלוח "סבא שלי הינו רב". העובדות דואגים שהם כבר גם יאמרו בעוד 5ר0 שנה אחת "הנכד שלי יהודי"? ואיך לקוחות לנו להפסיק להתבלבל ולבזבז עת, ולזכור שהתהליך ענין זה המרכזי?